1דף ח׳ ע״א גמר׳ אר״ז אמר שמואל ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה והא איכא צדדין ביה״ש מרווח רווח. וכתבו התוס׳ דמכאן משמע שאם ניקב הושט כנגד מה ששחט טרפה, כוונתם במה שכתבו ״כנגד מה ששחט״ דשלא כנגד מה ששחט פשיטא דטרפה דיש טרפות לחצי חיות ולא עוד אלא אפילו נבלה נמי הוה דהא אותו הנקב משלים לרוב הסימן והוה מקצת שחיטה בפיסול אבל בניקב כנגד מה ששחט דהאי נקב לא מצטרף לרוב לעשותה שחיטה פסולה דהרי כן מבואר לקמן דף ל׳ ע״א דשחט בשנים ושלש מקומות כשרה ודוקא בהיקף ואפילו זה למעלה וזה למטה אבל בשוה זה למעלה וזה למטה לא מצטרף עיי״ש בתוס׳ ופוסקים וא״כ נבלה לא הוה דלא שייך לשחיטה כדי לפסלה מ״מ טרפה מיהא הוה משום דיש טרפות לחצי חיות ולא תאמר דוקא באבר אחר קמ״ל ר״ז דאפילו באותו אבר עצמו הדין כן דאע״ג דלגבי צירוף שחיטה האי נקב שכנגד מה ששחט לא מצטרף לא להכשיר אם נעשה בסכין כשר ולא לפסול השחיטה אם נעשה בסכין פגום מ״מ טרפה מיהא הוה, אלא דלפ״ז הוה מצינן נקה״וו שיהי׳ טרפה ולא נבלה ולמה לא מוקמי בהכי לקמן ל״ב ע״א מתני׳ דאלו טרפות, אבל כד תדייק באמת מוקי בהכי ר״ל שם באמרו כאן ששחט במקום חתך וכאן ששחט שלא במקום חתך דהיינו הך דכל שלא משלים את השחיטה אינו אלא טרפה אלא דלפ״ז ר״י דפליג ומתרץ מתני׳ דאלו טרפות שנשנית קודם חזרה ס״ל באמת דכל מעשה טרפות בסימנים נבלה הוה דמעשה טרפות בעצמו דין נחירה עליו והוא שיטת הרמב״ם ז״ל דכל נקה״וו נבלה מקרי וכן הוא ברמב״ם לפי גירסת הטור סי׳ ט׳ שנקב זה כנגד מה ששחט פסול השחיטה אבל הב״י הביא גירסא שרק טרפה. ולפע״ד ברור שגירסא מוטעת היא דלשיטת הרמב״ם אין במציאות שם טרפות על הושט ועל הקנה שהם מקום הנחירה ואם תרצה להבין הדבר על בוריו תעיין בדברנו לקמן בתוך הסוגי׳ שם ובפתיחה וירוה צמאונך.2עוד זאת יש להעיר על הא דפריך כאן והא איכא צדדין לפי שיטת רש״י לקמן שם בסוגי׳ דר״ז לית לי׳ הא דיש טרפות לחצי חיות איך פריך כאן לר״ז שהוא בעל המאמר והא איכא צדדין ובדוחק י״ל כיון דבשם שמואל אמר המימרא ואנן פסקינן דיש טרפות לחצי חיות שפיר פריך על שמואל דמסתמא הי׳ סובר כהלכתא יש טרפות לחצי חיות ודו״ק.3עוד יש להעיר בהאי ענינא דלקמן דף ל׳ מבואר דבשחט בשנים ושלשה מקומות דהיינו בשנים שוחטים בב׳ סכינים זה למעלה וזה למטה או ששחט מקצת הסימנים ופסק ושחט במ״א בלי שיעור שהי׳ השחיטה כשרה וכן פסקינן ביו״ד סי׳ כ״א וקשה לי כיון דמה ששחט תחלה במקצת הושט אינו מצטרף להשלים השחיטה ששחט אח״כ למעלה או למטה מזה למה לא יטרוף בהאי נקב שעשה בושט דבלא״ה פריך הרשב״א וכן הוא ברש״י לקמן כ׳ ע״ב בכל שחיטה דעלמא דהא איכא מעשה טרפות בתחלת השחיטה ואיך מתכשר ע״י מה שהוסיף להשלים והא אין טרפות חוזר להכשרה ותירצו דשאני הכא דדרך שחיטה בכך וא״א לשחוט בא״א אבל כאן בנ״ד שפסק מלשחוט והתחיל במ״א והאי מיעוט הנשחט למעלה אינו מצטרף להשלים השחיטה למה לא מיטרף בהכי ועיין לקמן דף ל׳ יישוב נכון ע״ז ודו״ק.4הרי״ף ז״ל השמיט האי מימרא דר״ז והרמב״ם פסק בפירוש דלא כוותיה וכתבו הראשונים ז״ל בטעמא דהא מלתא משום דאנן פסקינן כהני אמוראי דלקמן י״ז ע״ב דמצרכא בדיקה לסכין אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא ור׳ יימר פריך שם מהא דר״ז הרי דאנן לית לן ביה״ש מרווח רווח, אבל הראב״ד ויתר הראשונים ז״ל פסקו כהא דר״ז משום דמחלקים ואומרים דבסכין מלובנת יודע להזהר שלא יטה לצדדין אבל אם לא יבדוק אתלת רוחתא ולא ידע דפגומה לא יזהר מלהטות אבל לא ניחא להני ראשונים לומר דהני אמוראי שם פליגו אדר״ז משום דלישנא דגמ׳ שם ״מי לא אר״ז״ משמע להו דהאי מימרא הוה מקובלת אצלם להלכה פסוקה. וכן כאן הלא הביא האי מימרא בלי חולק ולפע״ד נרא׳ דגם הרי״ף והרמב״ם לא העלימו עיניהם מכל זה אבל מ״מ יפה דחו דין זה מהלכה ומטעמא שאבאר בזה.5דהנה לקמן בסוגי׳ דף י״ז ביארתי דהרמב״ם וכן הרי״ף ז״ל כשיטת הרא״ה ס״ל דפגימה הנרגשת אטופרא אף שאינו אוגרת כלום פוסלת השחיטה אבל היא חומרת אמוראי בתראי דלפני כן רק לכתחלה קפדו שיהי׳ הסכין חלק אפילו מפגימה הנרגשת. והאי דר״פ דאצרך בדיקה אבשרא ואטופרא אצרכת לעכב קאמר וממילא דגם אתלת רוחתא לעכב דאיך נחלק המימרא לשתים דאבשרא ואטופרא לעכב ואתלת רוחתא רק לכתחלה אבל לדעת הרשב״א והר״ן ודעמהם דס״ל דדוקא פגימה האוגרת פוסלת וכאשר כן נקבע ההלכה בשו״ע האי אצרכתא דר״פ בדיקת הרגשה רק לכתחלה הוא. ועיין תוס׳ לעיל דף ג׳ ע״א ד״ה אין השומר די״ל צריך לכתחלה וגם בדיעבד, דבדיעבד אין השחיטה נפסלת אלא ע״י פגימה האוגרת שקורעת את הסימן.6והנה הר״ן ז״ל כתב בשם הראב״ד וז״ל ״דע״כ לא קאמר ר״ז אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא ומש״ה אסיקנא דלכתחלה צריכה בדיקה אתלת רוחתא ור׳ יימר הוא שהי׳ לומד לכתחלה מדיעבד דר״ז ואנן לא ס״ל כוותיה״ עכ״ל ודבריו לכאור׳ אינם מובנים איך למד ר׳ יימר לכתחלה מדיעבד ואיך לא השיב לו המסדר הש״ס דאין זה לימוד אבל לפי הצעתנו ניחא דר׳ יימר הכי קאמר דהא מר״ז נשמע דאפילו האוגרת אינה פוסלת מן הצד וא״כ ניהו דלכתחלה יש לבדוק מפגימה האוגרת אבל בדיקת טופרא שהיא מפגימה הנרגשת ודאי לא תבעי לר״ז ודי אם רואה או ע״י שאר בדיקה שאין בצדדי הסכין פגימה האוגרת ויפה דן אלא דאנן לא חיישינן לקושייתו משום דר״פ משום לא פלוג קאמר דכל שבודק בטופרא אחודה יבדוק גם הצדדין בזה. אבל הרמב״ם דס״ל דאצרכתא דר״פ לעכובי קאמר דחז״ל גזרו שיהי׳ הסכין חלק מכל וכל וכל ששם פגימה על הסכין אפילו ברי לו שאין הפגימה אוגרת את הסימן שחיטתן פסולה והוא חומרא שהחמירו בימי אמוראי בתראי כמו שהוכחתי זאת בסוגי׳ שם א״כ אין כאן סתירה מהא דר״ז בשם שמואל שעדין בימיו לא החמירו על פגימה הנרגשת על הא דר״פ, דלאחר שהחמירו לפסול כל סכין פגום אפילו אין הפגימה אוגרת מכש״כ שיש לפסול סכין מלובנת שיש עכ״פ במציאות לשרוף את הסימן כשיטה לצדדין אלא דמ״מ פריך ר׳ יימר מר״ז על ר״פ משום דהוא סבר דשאני סכין פגומה על חודה דכדי שלא תחלוק בין פגימה לפגימה אסרו חכמים השחיטה בכל סכין פגום משא״כ במלובנת דלא מצי פוסל את השחיטה רק כשיטה הדין דר״ז במקומו עומד דאין לחוש שיטה ואין על הסכין שם פגום וכשר בדיעבד אבל אנן לא חיישינן להאי סברא דר׳ יימר ופסקינן כר״פ דבעינן בדיקת הסכין גם אתלת רוחתא ולעכובא וממילא גם על סכין מלובנת שם פסול עליה ומה מהני הא דביה״ש מרווח רווח סכ״ס לא עדיף מסכין פגומה בפגימה הנרגשת לחוד דפשיטא שאינה קורעת הסימן ומ״מ פוסל השחיטה וזה ברור ואמת בס״ד.7ומה מאד מתיישב בזה קושי׳ עצומה שהקשה הראש יוסף דאיך דחו הרי״ף והרמב״ם דינו של ר״ז מכל וכל דהא עכ״פ בעוף ואוחז את הגרגרת לבדה יתכשר דהא רק אסברת ביה״ש מרווח רווח פליגו אדר״ז וחיישו לצדדין אבל על הא דחדודה קודם לליבונה ליכא מאן דפליג וא״כ בקנה ליכא שום חשש דאפילו שורף הצדדין דקודם שחיטת רוב הסימן לא איכפת לן וכיון דנשחט הרוב שוב א״א לטרוף אחר שכבר נשחט בהכשר וזאת אפילו לשיטת רש״י ז״ל דמצי מפסיל במיעוט בתרא דזה דוקא בהוסיף דרך שחיטה אבל בפוסק הגרגרת לאחר שחיטת הרוב לית לן בה וכמו שכ׳ הש״ך יו״ד סי׳ כ״ז בשם המהרש״ל ז״ל. ועיין מש״כ אני בזה לקמן ל״ב. ולפי האמור הקושי׳ מתורצת שפיר דאנן לא מדחינן הא דר״ז לא ריש דבריו ולא סוף דבריו אלא מטעם אחר נדחה דינו ומשום דחכמים פסלו כל שחיטה שנשחטה בסכין פגומה וסכין מלובנת עכ״פ דין פסול עליה כמו סכין פגומה הנרגשת ואינו אוגרת וא״כ מה בין עוף לבהמה ותדע דכן הוא דהרי בסכין פגומה נמי מצי להקשות כן דבעוף ותופס את הקנה ליתכשר דהרי בידי שמים א״א לצמצם עיין תוס׳ לקמן כ״ח ע״ב ד״ה לפי דמלתא דלא שכיח כלל שבלא כוונת הצמצום יזדמן הצמצום מעצמו וא״כ בשוחט את הקנה לבד עד שמגיע לרוב לא איכפת לן אם הפגימה קורעת ורק באותו משהו המשלים את הרוב ומהיכי תיתי ניחוש דכשהגיע לאותו משהו פגע בו הפגימה והשלים את הרוב שע״ז אמרו דא״א לצמצם ולמה נפסול השחיטה אלא ע״כ כדאמרן דמאחר דחז״ל החמירו לפסול הסכין הפגומה בין שפוסלת השחיטה ובין שאינה פוסלת השחיטה אין לחלק בין עוף לבהמה אפילו באחז הקנה לבדו והדברים ברורים וקילורין לעינים בס״ד.
